עמוד הבית » דימוי גוף ואופנה » אז מה הייתי קודם בכלל?

אז מה הייתי קודם בכלל?

היי בננות,

 

הבטחתי לכן שבוע שעבר, שהשבוע אכתוב לכן קצת על הלפני. כי רובכן מכירות את "איך הכל התחיל" שלי. הבטחתי לעצמי כשהעוקבת ה-500 בדף פייסבוק תגיע, הפוסט יעלה. וכיוון שהבוקר אני על 499- כנראה שאין מנוס :). אני יושבת כבר שבוע ומנסה לחשוב איך לכתוב את זה ומה לכתוב, והאם יש דברים שלשמור לעצמי. אלו פצעים שמאד לא פשוט להחליט שאת פותחת. עברתי על תמונות שלי מהשנים הללו שוב ושוב, כי רציתי להמחיש לכן, אך לצערי את כל תמונות הגוף חתכתי עוד בשעתו והן אינן קיימות. לעומת זאת לאחר הדיאטות צילמתי (לא הרבה). אז ראשית, אל תתנו לתמונות להטעות אתכן. רוב התמונות היו של בחורה שמנה מאד, לבושה מזעזע, אך הן אינן…לבסוף החלטתי פשוט לשבת ולזרום..

1994- בת 16

אז מה קשור גיל 16 עכשיו? אז זהו שהמון ובכוונה החלטתי לשים אותו כנקודת פתיחה. בגיל העשרה ושנות העשרים (המוקדמות בעיקר), אהבתי להתלבש, להצטלם, היינו ממש עושות "סשנים מאולתרים" בחוף הים, הכי צבעוניות שאפשר. בתחילת שנות ה- 20 הייתי אף יח"צנית וחזקה בסצינת הקלאבינג בחיפה. ושם היתה ניצן האמיתית. בכל השנים הללו. צבעונית ואנרגטית. וזו אחת התקופות שאני הכי מרגישה מחוברת אליהן היום. כי זה מזכיר לי מי אני באמת. אז איך נראיתי ?

 

ובקפיצה חדה – 2008

בואו אסביר לכן- תמיד הייתי שמנה, מלבד תקופה של מספר חודשים שהחזקתי אחרי דיאטות שהצליחו. וזה קרה אולי 3 פעמים בכל שנות חיי. בשנת 2007 ילדתי את בני הראשון, יהל. עוד טרם הלידה הייתי שמנה, כך שלאחריה נראיתי פשוט זוועה ואני חושפת לכן תמונה מאד לא פשוטה שלי, מספר חודשים לאחר הלידה. תקועה בשומן, מתוסכלת ברמות, אין לי מה ללבוש אז פשוט לובשת מה שאפשר. וגם זה, נלבש כ"כ הרבה פעמים שהכל כבר נהיה מרופט. פשוט לא היו לי אופציות (כך חשבתי). איך נראיתי ?

 ההחלטה על הדיאטה – 2009

כשנה וחצי לאחר לידת בני הבכור, החלטתי לצאת לדרך "הרזון" !  הלכתי לסוג של שומרי משקל של קופת חולים וחרשתי חדר כושר!!! לא אשכח איך מדדתי טריינינג מידה 50 שבקושי רב עלה עלי ואיתו החלטתי לצאת לדרך. כמובן שאין לי תמונות, סירבתי להצטלם בכל דרך, פרט לפנים וגם זה בקושי. האמת שבעקבות הכושר, הגוף שלי החל לרזות ולקבל צורה יחסית מהר. בסיומה של הדיאטה, ירדתי 33 ק"ג, קניתי מספר פריטי לבוש חדשים וכמובן נהניתי מאד להצטלם. לא העזתי ללכת עם סקיני כמובן, הייתי בטוחה עדיין שהרגליים שלי מאד מאד שמנות. אז איך נראיתי ?

 

עולה לאיטי- 2010/ 2011

שנים 2010-2011 היו השנים בהן העליתי לאיטי את רוב המשקל שהורדתי וחזרתי לסורי. כמובן שהפסקתי ללכת לחדר כושר ומבחינת לבוש,קונה בגדים בעיקר בג'אמפ וחורשת עליהם עד כדי כך שהיו מרופטים. אתן אולי לא רואות בתמונה אחת, אולם אני יודעת איך הגופיה נראתה בפועל, הכתפיות בכלל לא תאמו, כל אחת בגובה שונה, היו נופלות לי כל הזמן, חזיות זוועה, ג'ינס חם בשיא הקיץ קיצר…לא משהו.. אז איך נראיתי ?

 

 

הלידה השניה- 2012

בשנת 2012, הבאתי לעולם את הגברת אמה אברמוביץ. עברו מספר חודשים וראיתי שאיני יורדת במשקל. ולא היו לי בכלל בגדים. הלכתי לחנות היחידה שעוד משהו עלה עליי (וממש שנאתי את הבגדים אבל לא ידעתי שיש לי ברירה), ברשת קרייזי ליין וקניתי 3 חולצות. לגבי המכנסיים הייתי ממש בבעיה. חבל שאין לי תמונות. לבשתי רק מכנסיים רחבים ומכוערים ומכיוון שלא מצאתי בשום מקום, אמא שלי היתה קונה לי אותם. מדי פעם היתה מגיעה עם עוד איזו הבלחה דוחה, אבל פשוט לא היתה לי ברירה. הרגשתי מכוערת ודוחה. אבל לא היה לי כח להתחיל דיאטה למרות שכל הזמן חפרו לי על זה. אז איך נראיתי ?

 

ההחלטה לדיאטה שניה- 2013

לאחר שנה וחצי, כשהגעתי למצב שרק אמא היתה קונה לי בגדים כי אני פשוט לא מצאתי בשום מקום משהו שעולה עלי או מחמיא לי, פשוט התלבשתי בברירת מחדל. מה שעלה ואמא קנתה- לבשתי. זה היה בעיקר מכנסיים רחבים/ אוהלים מהגרה ושות'. הייתי עצמאית עם אמה בבית והחלטתי שאני שוב יוצאת למסע הרזון, בו התייסרתי יום וליל. פצחתי בדיאטה ושוב הלכתי לקבוצה בקופת חולים וטחנתי זומבה כאילו אין מחר. ירדתי סביב 30 ק"ג.ובכל הדרך הזו, בה הייתי עצמאית, הייתי נפגשת עם לקוחות ואני זוכרת איך התלבשתי- שרק אלוהים יעזור לי. ובפנים הרגשתי הכי דוחה שיש. בסיום הדיאטה, אלו היו התוצאות. עדיין עם טוניקות, או מצמידה ידיים לגוף שלא יראו את הירכיים ה"בולטות". אז איך נראיתי ?

 

המפץ הגדול- 2014

שנת 2014 עזבתי את עולם ה"עצמאים" והלכתי לעבוד כשכירה בחברה גדולה. חשוב לי לציין כי שום דבר ממה שאני כותבת פה לא מתייחס לעבודה שלי, אלא לתחושתי מבחינת המשקל, לרצף האירועים מבחינה זו ולתחושותיי בהתאם. אז הכל התחיל יופי טופי, הגעתי אחרי דיאטה, "כוסית" וכך נראיתי כשיצאתי למסיבה הראשונה בחברה:

 

החודשים הראשונים היו נפלאים, הייתי רזה עם בגדים של רזות יחסית. באופן הזוי עדיין קניתי בגדים ברשתות כמו ג'אמפ, עונות וגולברי ונמנעתי מלהכנס לחנויות או רשתות אחרות עבור קהל נשים רזות יותר. עבדתי שעות ארוכות, עד צאת הנשמה. לא היה יותר זמן לזומבה, והתווספו חדרי אוכל ופינוקים טעימים שדאגו שאהיה על בטן מלאה כל הזמן. לאט לאט התחלתי לעלות שוב במשקל, ובכל הזמן הזה מתחילה להרגיש שוב דוחה ואין לי מה ללבוש.

המשבר הגדול- 2015

לאחר שכבר עליתי את רוב המשקל בחזרה, עברתי תהליך שמעולם לא קרה לי בשום מקום עבודה או סביבה חברתית. סוג של שיימינג. הייתי בחורה מאד פגיעה. כל דבר שאמרו לי היה כמו סכין ללב. זה התחיל בענייני העבודה וירד לפסים אישיים נוראיים, בין השאר על איך אני מתלבשת ושאני שונה מהשאר וצריך להתרחק ממני. שקעתי בייסורים עצמיים להבין מה לא בסדר איתי. השמנתי והשמנתי, קניתי מעט מאד בגדים בטעם פשוט נוראי, והייתי מחליפה בין שני זוגות מכנסיים (שחורים כמובן), נעליים מחרידות חסרות כל חוש אופנה ושילובים שלא היו קשורים אחד לשני. הבטחון העצמי שלי ירד  בצורה היסטרית, לרמות שמעולם לא קרה לי ואני לא מאחלת לאף אחת לעבור תהליך כזה של פגיעה. וכשאת מגיעה לעבודה בכל יום לבושה מחריד, מרגישה שאת שמנה ודוחה ופשוט אין לך איך להראות יפה, כולם מקסקסים עלייך, הייתי שבורה. עליתי כמעט את כל מה שהורדתי. אין לי תמונות מהתקופות הללו, אבל בגדול, כך נראיתי:

אל תתנו לתמונה להטעות אתכם. שיא הקיץ אני עם מכנס שלא אמור להיות צמוד, אבל עליי היה צמוד בטירוף כמו טייץ, מבד חם וחורפי למות, חזייה מזעזעת, גופיה מרופטת ונעליים שהשד יודע רק למה קניתי אותם.

 

מתחילה להתאושש- בסוף 2015, בעקבות שינוי בסביבת העבודה, הכרתי אנשים מדהימים וצוות נפלא שנתן לי תחושה מדהימה, לא משנה מה. מה שהתחיל  להחזיר לי את הבטחון. מתכוננת לפגישה, הצבעים מתחילים לחזור, אבל מכסה את עצמי כל הזמן בסוודרים ענקיים.

 

המפנה הגדול בחיי- אפריל 2016

מחפשת בנרות שמלה לחתונה של אחי ביוני. מתוסכלת עד מאד. אין לי איפה ללכת לקנות. שמלה אחת בעונות נראתה עלי כמו שק ואני ממררת בבכי כבר לאמי. אני מידה 48/50 ולא מוצאת מענה טרנדי בחנויות בקניון. לאחר תיוג בפייסבוק של "מי מכיר מעצבות מידות גדולות…." הגעתי לתום הורוביץ. שלחתי לתום איך אני נראית, מצולמת בשמלת סמרטוט, שאגב היו לי 3 כאלו בארון, הייתי הולכת איתן גם לעבודה ובכל פעם חוטפת סכינים מאנשים להפסיק ללבוש איתן כי אני נראית על הפנים איתן. וכל פעם- נפגעת. למה אנשים לא מבינים שאין להם זכות להכנס לנו לחיים?? או שיש אנשים שנפגעים ?? וממש לא היה לי כח לדיאטה (פגישה אחת בשומרי משקל הבהירה את זה).

 

תום המקסימה מרגיעה אותי שיש מלא מעצבות והיא תעזור לי ומוסרת לי מספר שמות. אני מחליטה לאחר התלבטויות רבות, לשים פעמיי לאשדוד, לצילה- תפור עלייך. את מה שקרה שם אתן מכירות כבר מאיך הכל התחיל, אבל אם אתן תוהות איך נראיתי עם השמלה הנבחרת ?

 

ומאז..מאז הכל כבר נכתב וסופר לכן. לפחות איך התחיל כל השינוי. מה שבטוח, זה שלקחתי את עצמי בידיים, בהשראה גדולה מתום, והחלטתי שזהו. זו אני וככה אני צריכה לאהוב את עצמי. לא להשלים. לאהוב. ויש לי מלא אופציות להתלבש הכי אופנתי וטרנדי. אני רק צריכה ללמוד את הגוף שלי, לאהוב אותו, להכיר נשים בתעשייה וללמוד מהן. ומה שקרה בפועל היה מדהים. התאהבתי. פשוט התאהבתי. למדתי ולמדתי וכל הזמן השתכללתי, קבלתי בחזרה את הבטחון העצמי שלי והוא מרקיע שחקים. זוכרים את אנשי השיימינג? הם מאד לא אהבו את זה. כמה הגיוני. אבל אז, אף אחד כבר לא הזיז לי. אף אחד שהוא לא חשוב, אנשים עם אנרגיות שליליות עפו לאלף אלפי עזאזל מהתודעה שלי.

אז זה קצת עליי לפני, והלוואי והיו לי תמונות גוף שלי, להמחיש לכן, אבל הן ספורות ביותר (לא מדברת על אחרי הדיאטה).

ואז הכל התחיל להתקדם בקצב מסחרר…

 

 

מדגמנת בשבוע האופנה : Plus size fashion week 2017

 

 

אז זו אני היום, וזה לא רק הבגדים והסטיילינג. זה האטיטיוד וההרגשה שאף אחד לא יכול להכנס לי לחיים ולומר לי מה לאכול ומה לא, האם הגיע שעתי לרזות או לא, ליהנות מאופנה טרנדית ולא להתלבש ב"מה שיש" כי אין ברירה והכי חשוב אוהבת ועפה על עצמי.

וכל הסיפור הזה, הוא מסר אדיר ממני אליכן,

אחד הפוסטים שהיו הכי קשים לי לכתיבה אגב.

אוהבת

ניצן

רוצות לראות לוקים מהממים שלי להשראה?

עקבו אחרי גם באינסטגרם

להצטרפות לקהילת הפלוסיות לחצי כאן

אודות ניצן אברמוביץ'

באותו הנושא...

המכתב שלא נכתב- יומנה של שמנה

היי פלוסיות אהובות, בימים האחרונים אני קוראת בקבוצות השונות בפייסבוק, על נשים שחוות בחיי היום …

16 תגובות

  1. ניצן, אני מעריצה אותך על מי שאת!
    על האומץ להיחשף, לשתף, לאהוב את עצמך ולחיות את חייך בגישה הנכונה לך.
    מאד מרגש לקרוא את הפוסט הזה.
    את מעוררת השראה ונותנת תקווה לנשים , לחיות חיים מתוך אהבה ושמחה לעצמן וגופן❤️⁩⁦❤️⁩

    • ניצן אברמוביץ'

      שוש, המסת אותי
      את יודעת כמה אני אוהבת אותך 🙂
      פוסט מאד חושף אבל מאד חשוב.
      תודה אהובתי ונשיקות

  2. מלכה

  3. וואו, מעוררת השראה ומשמחת שאת
    כל כך שמחה בשבילך שאת חוגגת את החיים ומרשה לכל הצבעוניות שבך לצאת החוצה .
    ואפילו שזה לגמרי לא מתאים – מאיפה השמלה הגותית למווות שלך?
    חיבוק ענק

    • ניצן אברמוביץ'

      איזה מתוקה! תודה 🙂
      הלוק הגותי הזה הוא בעצם אאוטפיט שבניתי מ:
      חצאית דמוי עור של PIPA FASHION
      חולצת קטיפה שחורה של NOX
      ומעל, הדובדבן שבקצפת שמלת KISSIM של המותג ONCHIQ של לירון הורוביץ

      והכי מתאים! תרגישי חופשי! אני פה לגמרי גם בשביל זה

  4. איזה כיף לקרוא ולראות את השינויים שחוללת בחייך.

  5. בוביק, את יפה לפני שנים ויפה גם היום….אוהבת…

  6. את מרגשת, מעוררת השראה, והפוסט הזה חשוב מאוד, הרבה יותר מכל פוסט על מה את לובשת (כבודם במקומם מונח כמובן!) ככל שיותר נשים יבינו שהן לא לבד בהרגשה שלהן, ככה השינוי האמיתי יקרה.

    • ניצן אברמוביץ'

      היי גל יקרה,

      מסכימה לחלוטין. לכן היה לי חשוב לכתוב אותו על אף שזה לא פשוט, כי רוב האנשים שמכירים אותי ברשת כפשניסטה, לא מכירים מה היה לפני. אז בואו רגע נניח את הטוב שיצא מכל זה ונראה מה היה קודם.
      כי כדי להבין באמת את הסיפור שלי, איך הכל התחיל לא מספיק. מה היה קודם, מה עבר עליי, איך הרגשתי…
      עכשיו אפשר לחזור ללוקים 🙂 חחח

  7. יש לי קצת בעיה עם מה שאת אומרת. הטעם שלי השתנה במהלך השנים – כן גם אני בצבא תחילת שנות העשרים היית יוצר צבעונית ורועשת (אני הייתי יותר פאנקיסטית במראה אבל מי רואה).
    וכן היות אני קונה יותר בגולברי (עד השנה אל התחברתי אליהם אבל השנה יש להם קולקציה הורסת) ולפעמים גאמפ (האמת נדיר כי הסגנון לא לטעמי אבל יש שם מציאות מדי פעם בעיקר של הבייסיק) ואני גם קונה הרבה ב is about שגם יושב בקניון. אני לא חושבת שבגלל זה אני פחות פאשיניסטית – כן יותר קשה לי להגיע לאירועים של הפלוסיות (בעיקר כי לרב הם בימי שישי)
    אני עדיין הולכת עם גינסים באמצע הקיץ – בעיקר כהי אני אוהבת ואנייותר רוק גירל ולא חובבת שמלות במיוחד (מעבר לעובדה שזה מונע ממני להשתולל מעבר לרגיל כדי שלא יראו – והכוונה שהשמלה לא תעלה ולא לשומן)
    ודווקא מה שקרה לי בתקופה שיותר נפתחתי זה שעברתי ללכת יותר ויותר עם סניקרס, שזה שטוח אבל סוג אחר של מגניב.
    ולמרות הכל ולמרות שאני אוהבת את עצמי – כן אני עדיין מנסה להלחם בשומן – ובבטן שנשארה אחרי הלידה השלישית – לא כי אי פעם הייתי או אהיה רזה, אבל הייתי שמחה לחזור קצת אחורה.

    • ניצן אברמוביץ'

      עדי יקרה, מספר דברים:

      1. הפוסט הזה לא עוסק בפאשניסטיות. מה קרה לי אחרי המהפך זה כל מי שמכירה אותי במציאות או ברשת יודעת.

      2. שכל אחת תתלבש איך שהיא אוהבת. אגב, אני מתה על ג'ינס וסניקרס, אבל בשיא החום, קינאתי בבנות שיכולות ללבוש שמלה. אם לא זה עובד- סבבה. זה בדיוק העניין, שכל אחת תעשה מה שעובד בשבילה. אם לך זה מתאים- GO FOR IT!!!

      3.את אומרת שאת אוהבת את עצמך אבל עדיין מנסה להלחם בשומן. זו בחירה שלך יקירתי, שוב, הדבר העיקרי שאני דוגלת בו זה לא להתערב לאנשים בבחירות שלהם בחיים. עדיין, יש הבדל בין אוהבת את עצמי לאוהבת את גופי. אני באופן אישי אוהבת את גופי כמו שהוא ולכן אין לי שום רצון להלחם בו.

  8. את נהדרת! ומעוררת השראה ממש! וכל כך הזדהיתי עם הרבה דברים שכתבת. ואני אפילו הייתי במידות גדולות יותר. הגעתי למידה 56 במכנסיים ואפילו בעונות ובמשמין לי בקושי היו שקים בשבילי. מי בכלל חשב על בגדים במציאות הזו? מזל שהייתי בקבע והיו לי את המדים שתפרו לי במיוחד במתפרה הצבאית וככה בכלל לא הייתי צריכה לשבור את הראש. איפור לא היה לי בבית. השיער היה כל היום בקוקו או קליפס. רק אחרי הניתוח ועם 40 קילו פחות גיליתי את עצמי מחדש. אז נכון שעליתי מאז 10 קילו ועוד 5 בהריון הנוכחי וכנראה שגם אעלה עוד בעתיד, אבל פוסטים כמו שלך מזכירים לי כל פעם מחדש שאפשר להראות טוב ולהרגיש טוב גם אם עולים במשקל. אהבתי מאוד את הסטיילינג שלך עכשיו. אגב מאיפה השמלה החצי שחורה חצי אפורה? מעלפת

    • ניצן אברמוביץ'

      היי רותם יקרה,

      ראשית תודה, כתבתי ממש מהלב והיה לי חשוב שנשים שמכירות אותי משלב ה"אחרי", בעיקר ברשת ובסצינת הפלאס סייז, תדענה גם מה היה לפני. התחושות, החוויות- לא פשוט. אני פשוט מאושרת לשמוע שגילית את עצמך מחדש, כי אני יודעת כמה זה מושלם. אני האמת לא ירדתי גרם וגיליתי את עצמי מחדש (חחח). לגבי הסטיילינג, ברגע שקרה השינוי (שאת יכולה לראות ב "איך הכל התחיל" בבלוג) גיליתי לאט לאט שאני מאוהבת באופנה ובסטיילינג ופשוט זרמתי עם מה שהרגיש לי נכון.
      הלוק החצי אפור חצי שחור:

      חולצת "ניצן" (במקרה קרויה כך) של : SHEELA FASHION צילה תפור עלייך. http://www.sheelafashion.com/

      וחצאית של המותג "הילה" המעצבת שלו (לפחות היתה בזמן שאני רכשתי היא טלי אימבר). להילה יש סניפים בכל הארץ.

      יום מקסים
      ניצן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *