עמוד הבית » אחת פלוס אחת » אסתי זקהיים-נשית, מרגשת ומלאת השראה

אסתי זקהיים-נשית, מרגשת ומלאת השראה

השבוע, מדור "אחת פלוס אחת", גאה לארח ולראיין אשה שבעיניי היא השראה שהקדימה את זמנה. בתקופה בה אישה שאינה רזה, כובשת את המסך הגדול והופכת שחקנית יוצאת דופן בקולנוע ובתיאטרון, היה כמעט בלתי אפשרי לכאורה- היא עשתה זאת ובהצלחה חסרת תקדים. אסתי זקהיים.

אסתי זקהיים, היא אמא, בת, אחות וחברה .שחקנית, מורה, מרצה, יו"ר שח"ם אירגון השחקנים והשחקניות בישראל, מנחת קבוצות ומחתנת זוגות.

בשנת 1997, יצא לאקרנים הסרט:"עפולה אקספרס". אני זוכרת את עצמי, בת 19, יושבת באולם הקולנוע ונפעמת. אסתי זקהיים, שחקנית מוכשרת בצורה יוצאת דופן, אשה שהיא אשה אמיתית, מרגשת עד דמעות- כבשה אותי. אם נודה באמת, רוב השחקניות, אשר נראו בתפקידים ראשיים על המסך, היו נשים רזות והארץ רעשה וגעשה שמנופוביה בצורה קיצונית. הנה אשה, שאינה רזה, מככבת בסרט מדהים ומרגש, שזכה בלא מעט פרסים.

כך שמבחינתי, אסתי היא ההשראה הראשונה שלי.
אז החלטתי שהגיע הזמן, להזמין את אסתי לראיון השבועי שלי, ולראות מה יש באישה המופלאה והמיוחדת הזו, שעד היום מעוררת בי השתאות והשראה אדירה.

 

 

 

מהו סגנון הלבוש האהוב עלייך?

שחור צבעוני.

מאחר שאין לי טעם , אני לובשת שחור וזה תמיד נראה בסדר, ושחור עם שחור זה עובר בכל מצב.
מאחר שאני יוצאת בבוקר וחוזרת בלילה, ובין לבין נוסעת לפגישות רשמיות, לימודים, חזרות ובערב הצגה או הקרנה- שחור נראה תמיד טוב. בבוקר בצהרים ובערב.

כשאני מנסה לצאת מהשחור ולהעיז ללבוש צבעים,  אני תמיד נראת כמו סרויס. צעיף אדום, תיק אדום, נעליים אדומות על שמלה שחורה. חחחח. אז ויתרתי, ובאמת אם אני מוסיפה צבע זה יהיה בנעליים ובצעיף.

אני אוהבת ללבוש מכנסי טייץ וטוניקות מעל, או שמלת מיני עם עליונית וגרביונים. יש לי רגליים יפות ושריריות אז אני אוהבת להשוויץ בהן. פלג גוף עליון גדול עם חזה גדול, שמבקש מפתח עמוק וסקסי באיזור הצוואר  והרבה בד במרכז הגוף.

 

דבר מה שלא יודעים עלייך

אני ביישנית מאוד. אני לא יודעת להגיד לא. ואני שונאת ללכת לבד לרופאים ולבנק.

 

איך את מפנקת את עצמך?

אני מוצאת זמן במשך היום לבהות. אני ממש חייבת עשרים דקות עם עצמי בלי לזוז ובלי לדבר. רק לבהות. עדיף בים. אבל גם קיר זה נחמד. עם קפה וסיגרייה.

פעם בחודשיים שלושה, אני אמצא זמן, יומיים ולילה אחד.(כי אין לי יותר מ-48 שעות לגנוב) ואסע לים המלח. זה המקום הכי אהוב עלי בעולם. מים חמים, מים קרים, מים מלוחים, מים מתוקים, ים. שינה. אוכל. וחוזר חלילה. וכמובן לבהות. בלי מכשירים ניידים.

 

אישה שהיוותה/ מהווה עבורך השראה ומדוע?

הכי קלישאה, אבל בגלל ולמרות הכל אמא שלי. היא צעירה בת 85, כל בוקר הולכת לעבודה. יש לה עמותה שנקראת "לילך" והיא אחראית לשבע מועדוניות לילדים בסיכון ברחבי תל אביב. היא מתנדבת ברציפות מגיל 15.

אמא שלי ואני עושות פעם בשנה "טיול אחרון" כי אי אפשר לדעת מתי יהיה הטיול האחרון. ומגיל שמונים שלה נסענו לברצלונה, לברלין, לקופנהאגן, לאיטליה רומא נאפולי וחוף אמלפי. היא הפרטנרית הכי מדליקה שיש, נהנתנית ובליינית, נהנת מאוכל טוב, מבירה ויין, הולכת בלי להתעייף ותמיד סקרנית.

היא לימדה אותי שלא מתלוננים, ששום דבר לא יוצא מלשבת בבית ולקטר על המצב. צריך לעשות. ואכן זה מה שאני עושה. כל החיים אני מתנדבת למען  הקהילות שלי. למען הנשים, למען האמנים והתרבות, למען השחקנים והשחקניות, למען הלהט"בים.

אני מבלה בהפגנות וחותמת על עצומות ומשתתפת בקמפיינים- והכל בזכותה, למרות שהיא הפוכה ממני בדעותיה. היא תמיד משאירה מחוץ לבית את הפוליטיקה  ומחזיקה את המשפחה המורחבת ביחד.

חברותיי הן השראה בשבילי, כל אחת על פי דרכה. אני מאוהבת בחברות שלי, כי כולן עד אחת , חיות את האני מאמין שלהן, נדיבות ונותנות אהבה, מכילות ומחזקות, חזקות ושבירות. אף אחת לא מושלמת ולא חושבת שהיא מושלמת, להיפך.  כל אחת והשבר שלה, והכאב שלה, וההתמודדויות והקשיים שהחיים מזמנים לנו.
עם החברות שלי אפשר לבכות ואפשר לשתוק. ואפשר לאכול עוגה שלמה עם גלידה וקצפת ולא לקבל מבט ביקורתי אחד.

 

מה היית רוצה לומר לנשים שלא אוהבות את הגוף שלהן?

אני כל כך אוהבת לראות נשים שנהנות!! זה כואב לי לראות תלמידה שלי  חתיכה ויפיפיה בת עשרים, אוכלת חסה ובוכה שהיא שמנה, אני  אוהבת נשים שנהנות מההריון שלהן. נשים שחיות בתוך הגוף שלהן בשלום.

התקופה הכי מאושרת בחיי היתה בהריון שלי עם אוריאל. למרות שאבא שלי אהוב ליבי, היה חולה מאד. זו היתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי שאני לא בודדה בעולם. יש בתוכי חיים. מישהו קטן כל הזמן איתי. לא הרגשתי רעב , לא נזקקתי לאכילה רגשית כדי למלא את הבור שלי. הבור חסר התחתית, של הכאבים והטראומות של הבדידות והנטישה, הרגשתי מלאה ושמחה. הרגשתי שהגוף שלי זה הדבר הכי מושלם בעולם. וזה באמת ככה. יצרתי חיים. יש בי את הכח המטורף הזה, אני השותפה של אלוהימא במעשה הבריאה!!!!!!!!!!!

אני חושבת שמה שיפה בעיננו, באמת, הוא מה ששייך לנו, שהוא חלק מאיתנו, מה שיש לנו  איתו עבר משותף וזכרונות משותפים .געגוע. אהבה. הידע שלנו והאהבה שלנו לאנשים הופכים אותם יפים בעיננו, כל יום יותר.

תגידי לי בר רפאלי? – מה לי ולה? בעיני החברות שלי יותר יפות ממנה פי מליון. הבנות שלי. האמא שלי. הדודה שלי. הן יפות בעיני. אימא שלי היתה אישה יפיפיה בצעירותה, אבל עכשיו כשהיא בת שמונים ואני בת חמישים. היא יפה ואהובה  בעיני, יותר מאי פעם. האישיות שלה, הקמטים שלה, הנסיון שלה, טוב הלב, הכריזמטיות, העובדה שהיא קמה כל בוקר, הולכת למשרד,  ועובדת  בהתנדבות ובמרץ, ומנהלת עמותה שיש לה 7 מועדוניות לילדים בסיכון, העבר המשותף שלנו, הטרגדיות והאובדנים שאנחנו חולקות ביחד- כל המכלול הזה, הופך אותה מדהימה ומרגשת יפיפיה ! יש יותר יפה מזה???

יפה בעיני  הנינוחות החופש השמחה  בגוף. נשים שמזדקנות בכבוד. נשים שמשחררות את הבטן, שלא עושות ניתוחים ולא במרדף המתיש אחרי הנעורים האבודים. נשים שנהנות מכל גיל כשהוא מגיע. אני בת 52 ולא הייתי חוזרת אחורה רגע. נהנתי מכל גיל, מצצתי את כל האפשרויות, בחרתי את כל הבחירות הטובות והרעות, אהבתי שנאתי, פיתתי, פותתי, נטשתי ננטשתי, – כשהייתי בת 16 הייתי כולי בת 16. מי כתב את השיר הזה. 16 המתוק… ?? מתוק?? זה היה הכל חוץ ממתוק. זה היה רע לתפארת ונפלא ברמות מרסקות ומרוממות.

כשהייתי בת עשרים וחמש, הייתי כולי בת עשרים וחמש. ועכשיו אני כולי בת חמישים. וזה עדיין מרגיש סקסי. וחי. וילדותי.

בקיצור, השלמות בעיני , היא חוסר שלמות.  לא מושלם, שלם.

וזה מה שהייתי רוצה לומר לנשים- הגוף שלכן הוא כלי שנושא את הנשמה שלכן, תנהגו בו בחיבה ובהוקרת תודה, אל תתעללו בעצמכן, זה לא שווה את זה. אל תבזבזו חיים שלמים ביסורי גוף ונפש , בדיאטות ובמרדפים אחרי נעורי נצח . אי אפשר לעצור את הזמן, ובסוף כולנו מתות. אז בואנה , נהנה מהבריאות שלנו, מהאנשים סביבנו, מהמשפחה מהחברותים, עכשיו.

 

מאיזה פריט במלתחה שלך לעולם לא תפרדי?

יש לי את הגרביים האחרונות שאחי דני ז"ל גרב לפני האישפוז האחרון, לפני שהוא נפטר. הן כעורות וכמעט מתפוררות, אבל אני לא מסוגלת לזרוק אותן.אני עכשיו יושבת בבית איתן ומרגישה מנוחמת.

 

מהו החלום שלך?

אנחנו שהבאנו את החיילים לעולם, יודעות את כאב הלידה ויסורי הגדילה, איך ניתן להם להרוג ולהיהרג?  נשים יוצרות שלום, יש לנו את הכח, אני מאמינה. אני מאמינה בנשים.

מה החלום שלי ?

אני חולמת שיהיה לנו , לאנסמבלים שאני משתתפת בהם, תאטרון משלנו. שנצליח לקבל מבנה קבוע שבו נוכל להופיע ולהתפרנס בכבוד, מהתאטרון שאנחנו אוהבים ומאמינים בו. יש חיים מחוץ לרפרטוארי והם הרבה יותר שוקקים מענינים ותוססים. רק אין להם כסף. תנו להתפרנס בכבוד מפרינג' ומאמנות ותרבות.

אני רוצה להזדקן ולא להזדקק לאישפוז סעודי, ולא לתמיכת ילדיי. ואם אפשר  למות על הבמה. למות בבת אחת, ללא יסורי הכימו  וללא שהות בבית חולים. לישון ולא לקום. או להתמוטט על הבמה

אני חולמת לעשות סרט אחד בשנה והצגה אחת בשנה וסדרה אחת בשנה. כל שנה, עד יום מותי. אני צריכה את הביטחון שזה מה שיקרה. בעצם אני חולמת שמישהו יגיד לי, יהיה בסדר. זה מה שיהיה. ושאני אאמין לו.

מהי התכונה הכי בולטת שלך?

התמימות וחוסר היכולת הטוטאלי לשנוא מישהו בגלל שהוא לא כמוני. אין לי את האיבר הזה בגוף. אני פשוט לא מבינה איך אפשר לשנוא מישהו בגלל דיעותיו, עמדותיו, דתו, עדתו או בחירותיו המיניות.

 

ולסיכום- מסר שאת מעוניינת להעביר לכלל הנשים

הבעיה היא שכשנשים בחברה כל כך שובניסטית  פטריאכלית וגזענית, המקדשת את הגבריות ,מגיעות לעמדת כח:, הן מתנהגות כמו גבר, יותר מגבר, הרבה יותר גרוע. במקום לעבוד מעמדת ניהול נשית, שיתופית, סולידרית, הן מאמצות את המודל הגברי ומחרבות לכולנו.

אם נצליח למצוא וליצור רשת אחת רבת עוצמה המורכבת מהרבה נשים, שונות אך שוות, ניצור  סולדיריות נשית, שיח  של אחיות, sisterhood. אז, זה יהיה נפלא אם תהיה ראשת ממשלה אישה(הבת שלי רוצה להיות ראשת ממשלה).

השיח הנשי הוא חוצה גבולות, מפלגות, ומרחבים פרטיים וציבוריים. שיח נשי יכול להיות עמוק ואמיתי. מחובר מהגוף ומהנפש, מיסורי ההטרדה המינית, רמיסת הזכויות, האונס הפיזי והנפשי, האמהות, הנשיות,

אני מאמינה בנשים,  פירגון  הדדי, אחווה, וסולדריות נשית, יכולה להביא שלום.

 

 

 

להצטרפות למועדון הפלוסיות

עקבו אחרי גם באינסטגרם

 

אודות ניצן אברמוביץ'

תגובה אחת

  1. יפייפיה, חכמה, מצחיקה וג'ינג'ית #אש #לב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *