עמוד הבית » דימוי גוף ואופנה » אז מה קרה כשהחלטתי להפסיק לרדוף אחר הרזון?

אז מה קרה כשהחלטתי להפסיק לרדוף אחר הרזון?

עכשיו קצת אחרי חצות ופתאום חשבתי על משהו, פתחתי מחשב והתחלתי להקליד.
חשבתי על זה, שאני כבר לא מתעסקת ב- "מה הייתי קודם", אלא בהגשמת חלומות. כאישה שמנה, שחייתה במרדף בלתי פוסק אחר הרזון, בין אם במחשבותיה ובין אם במעשים (שלרוב כושלים), את חווה במקביל דברים נוספים. דברים שמגבילים אותך מלהתעסק בדברים החשובים באמת בחיים שלך. אז חשבתי לכתוב פוסט שמציג כל חוויה שחוויתי ככשלון ומה עומד כמולה היום. ואיך הצלחתי, אני מצליחה ועוד אמשיך ואצליח להגשים חלומות.

אני כישלון –> אני הצלחה

לאשה שמנה קיימת אקסיומה מאד פשוטה: לא מצליחה לרזות- כשלון. מה הבעיה להפסיק לאכול- כשלון. כלומר, זה כבר מעבר ללומר לעצמך: "נכשלתי". כיוון  שאת נכשלת שוב ושוב את כבר מפסיקה להאמין בעצמך. למותר לציין שהדבר משפיע עלייך בכל תחומי החיים. מול אמא, מול החברה הכי טובה, מול בן הזוג או מול הקולגות. כל אחת נוגע בה הדבר במקום אחר. תוך כדי התהליך שלי, גיליתי כי ההתמודדות הקשה ביותר היא מול עצמי. להגיד לעצמך שאין קשר בין המשקל שלך, או המידה שלך, או במידת יכולתך או רצונך לרזות, לבין יכולתך להצליח. אני יודעת שיש נשים שתגדנה עכשיו, שהן ממש לא מרגישות כך. ואני אומרת, שכל עוד הדבר הזה "מצקצק" לנו בבטן, זה לא יהיה שלם לחלוטין. תמיד זה יעמוד שם ויזכיר לנו את המקום הזה שאנו נכשלות. אז אני קבלתי החלטה, להפסיק להתעסק בחרא הזה (סילחו לי), והבנתי שזה ממש לא מדד להצלחה. לא רק הבנתי את זה בראש. כי כמעט כולן מבינות את זה בראש. האמנתי בזה. וזה מה שדחף אותי קדימה, להצלחות קטנות וגדולות עם עצמי.

להתנצל ולהתקרבן –> לעמוד על שלך

רק אלוהים יודע כמה התנצלתי בחיי. סליחה פה וסליחה שם, סליחה שאני מדברת וסליחה שאני חופרת ואני מתנצלת אם הפרעתי ואני מתנצלת אם בקשתי, סליחה, סליחה, סליחה. (ולא, אני לא מתכוונת לסליחה והתנצלות כלפי מישהו שפגעת בו). אז לכל מי שקורא את מילותיי (ולקח לי הרבה זמן להאמין לעצמי, שבאמת לכך הגעתי ואני לא מורחת את עצמי) "ריד מיי ליפס": אני לא מתנצלת על כלום! די, נגמר. זו אני, take it or leave it. ואגב, אני מהממת ומקסימה. ואני טובת לב ואני מפרגנת. ואני ישרה וחברה טובה. וכן! אני נראית מעולה. וכן! אני סקסית. ועוד הרבה דברים שעושים את ניצן אברמוביץ' למי שהיא- ואני גאה בה! היום- יותר מתמיד. ואני מתחננת בפניכן שממש עכשיו תעשו פאוזה עם עצמכן ותזכרו בכל הדברים המדהימים שעושים אתכן למי שאתן. התקרבנות היא אך טבעית ברגע שאת מרגישה שאת כישלון. אז אם הגענו עכשיו יחד למסקנה, שאני ואתן לא כישלון, אז בואו נגיד שדי להתקרבנות. אנחנו לא מסכנות ולא צריך לרחם עלינו. אבל מי שבאמת צריך להפנים את זה, זה דווקא אנחנו. אישה רזה לא אומר עליה שום דבר מלבד זה שהיא שוקלת פחות מכן. ולמי שעוד לא סגורה על זה- אז לא! זה לא מעניין שהיא כזו. וברגע שהרגשתי חזקה מבפנים, הגיע הרגע שהרגשתי חזקה כלפי חוץ. עומדת על שלי, יודעת מה אני שווה ושום דבר לא סודק את זה.

מתנצלת ומתקרבנת…

עומדת על שלי:

אני שמנה וזה מגעיל –> אני מהממת

ספרתי לכן לא אחת, כמה חוויתי את התחושה הזו של להיות ה"שמנה", ואני יודעת שאני לא לבד (בלשון המעטה). אפשר לומר שזה מה שהסביבה מנחילה לנו ולא אתווכח. הפרסומות, הדוגמניות, המגזינים, כוכבות הוליווד ועוד. אני אפילו מסתכלת על המאמי הלאומית מכוכב נולד, ועל הזמרת הנוספת שיצאה משם ומצליחה מאד, באמת שתיהן אדירות. ומה שתיהן עשו ברגע שיצאו מהריאליטי והחליטו להכנס לעולם האמיתי? דיאטה. כי להיות שמן זה מגעיל…אז החלטתי והבנתי עם הזמן שממש לא כך. הכל תלוי במה שאני מחליטה. אז אני החלטתי שלהיות שמנה זה ממש לא מגעיל. אני שמנה ונראית מעולה!!! (כבר אמרנו- לא מתנצלת). ולמעשה, זה בכלל לא צריך להיות בשיח. מה זה משנה אם את שמנה או לא. למה זה צריך להיות חלק מהמשוואה אם את נראית מעולה?!

בתמונה השמאלית, יצאנו לטייל במתחם התחנה. עם חולצות לא היו לי בעיות מיוחדות. אבל מכנסיים? זה סיפור אחר. אני לובשת "ג'ינס" שק ענק, שהדבר היחיד שהוא עושה זה מרחיב אותי פי כמה ועוד יותר מבליט חוסר פרופורציות. אז חיוך יש. אבל מול המראה לפני לבישת המכנס- מרגישה פשוט שהגוף שלי מגעיל.

אני מתלבשת מזעזע –> אני מתלבשת מדהים

נשים שמנות רבות, חשות מתוסכלות מעצם העובדה שאין להן מה ללבוש. שמבחר הבגדים בקניון עבור מידות גדולות הוא מינורי והדגמים לעיתים קרובות- לא לטעמך. וגם אין מבחר. אני זוכרת שהיתה גלביה מוצלחת ברשת עונות לפני 3 שנים וקניתי אותה. ראיתי לפחות עוד 10 נשים בהזדמנויות שונות עם אותה גלביה. אני רוצה שיהיה לי מבחר. אני רוצה שיהיו לי מגוון צבעים וגזרות למדוד. אני רוצה לעשות שופינג מדהים (ולא, אני לא מתכוונת לשופינג בטופ טן).אז אתן יכולות לראות בתמונות, שנכון אני חמודה ומתוקה ואולי אפילו יפה, אבל אין לי מושג בלבוש. mix & match עם הפריטים הספורים שהיו לי בארון. לא. לא הייתי מוזנחת אף פעם. תמיד אהבתי להתאפר ולהתלבש נחמד. (בדיעבד נראה לי מזעזע). לא הכרתי את הגוף שלי. לא רציתי להכיר אותו. שהמכנס יהיה רחב וטוניקה שתכסה את הישבן. אז איך נשארתי באותו משקל ואני נראית לגמרי אחרת?! גיליתי שיש מלא מעצבות ויבואניות לבגדי פלאס סייז שווים וטרנדים. גיליתי שאני אוהבת את התחום של הסטיילינג, עד שהוא בא לי כמעט באופן טבעי. למי שתוהה: אני לא מדגמנת בתמונה מימין. אף אחד לא הלביש אותי או בחר עבורי את הבגדים. פשוט למדתי שיש איפה לקנות, למדתי מה מחמיא לי ומה פחות והסטיילינג…זו כבר אהבה חדשה שלי שפשוט היתה חבוייה שם כנראה והגיעה ממש בטבעיות. וכאשר את רואה את עצמך במראה לבושה יפה, זה מאד מאד עוזר לך גם באהבה לגוף שלך. בהבנה שלו.

שמנה ומבועסת –> מגשימה חלומות (ומייצרת חדשים)

כל עוד, את שקועה בדכאון והבעסה שאת שמנה מאד ואין לך מה ללבוש וכו'…קצת יותר קשה להגשים חלומות ב-"חדווה". הגוף השמן תמיד נמצא שם ולכאורה מפריע כל הזמן. זה ממש לא שטחי אם אני אומרת שהחלום שלי זה לדפוק הופעות שיסובבו את הראש, לצעוד על מסלול הדוגמנות, לעוף על עצמי מול המראה ולעשות את כל מה שתמיד חלמתי. אז בחיי הבוגרים תמיד חלמתי לצבוע את השיער למשהו "ייחודי" וחלמתי ללכת עם שמלות ולהרגיש בנוח, חלמתי ללכת זקופה ולעוף על איך שאני  נראית, חלמתי לעשות מה שבא לי עם הגוף שלי. ואני גאה לומר שכל אלו הוגשמו 🙂 ואז התחלתי לחלום לפתוח בלוג לתת השראה לנשים נוספות, ואז לפתח את תחום הסטיילינג ועוד ועוד. ותודה לאל, אני בדרך הנכונה 🙂

    

 

אז קדימה, די לרדוף אחרי הרזון. די להתעסק בזה כל הזמן. הגיע הזמן לעוף על עצמנו. וזה לא משנה את את מידה 36 או 56.

את מהממת. כמו שאת.

אוהבת מלאן ת'אלפים

ניצן

רוצות לראות לוקים מהממים שלי להשראה?

עקבו אחרי גם באינסטגרם

להצטרפות לקהילת הפלוסיות לחצי כאן

אודות ניצן אברמוביץ'

באותו הנושא...

אז מה הייתי קודם בכלל?

היי בננות,   הבטחתי לכן שבוע שעבר, שהשבוע אכתוב לכן קצת על הלפני. כי רובכן …

2 תגובות

  1. וואו, את מהממת ומעוררת השראה. כל הכבוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *