פלוסיות
בתקופה האחרונה, נזכרתי בתקופת "שתי הדיאטות הגדולות" (2009, 2014). נזכרתי עד כמה בער בי לרזות, עד כמה אמא דחפה (כוונות טובות), עד כמה התביישתי במראה שלי שהתנפח עוד יותר עקב ההריונות, השיפול המעצבן הזה בבטן, שנגרם משני ניתוחים קיסריים (כל מי שעברה קיסרי מבינה על מה אני מדברת). כמה קשה להתחיל דיאטה. כמה קשה להתחיל להתאמן. מוצפת רגשות אשם נוראיים על כל ביס ועל איך אני נותנת לעצמי בכלל להגיע למצב כזה (מידה 48…הרגשתי בלב ובראש כמו מידה 78). ומשפטים כמו: "די, זה מצב כבר בלתי נתפס" או "תסלחי לי שאני אומרת, את יודעת שזה מכוונה טובה ואהבה, אבל את חייבת לרדת במשקל" חזרו על עצמם שוב ושוב. עד ש"תפסתי את עצמי בידיים" יאמרו חובבי הרזון למיניהם. מבחינת התזונה- הפחתה בכמויות האוכל היתה העיקר, אולם אין ספק שהכושר הוא זה שנתן את הטון. והתאמנתי כאילו אין מחר. עשיתי זומבה בבית מול מדריכה ביוטיוב, הליכות בצהריים בשיא החום, אימונים בחדר כושר ארבע פעמים בשבוע ואפילו נהניתי מהם עם הזמן.
נקודות שיא
כל מי שעושה דיאטה משמעותית, מגיעה למספר נקודות שיא שהיו חלומה הרטוב כל החיים. אני בטוחה שאם אישה רזה קוראת את המילים הללו עכשיו, זה נראה לה מובן מאליו. אז זהו שלשמנות הרודפות אחר הרזון כל חייהן- זה פשוט חוויה "מעצימה".אז מהם המבחנים/ נקודות השיא של אותה התרגשות עילאית?
מבחן המגבת
אם נגיד בקיצור: כשיש בטן שמנה, או ישבן שמן, או שניהם 🙂 , המגבת לעולם לא תעטוף אותך באופן מלא. גם לא הגדולות. מקסימום זה יהיה כמעט. ואם את במלתחה ורואה נשים רזות עוטפות עצמם בשני סיבובים (לא פחות ולא יותר!!!) ואת נאבקת שהמגבת לא תיפול- זה מעצבן. ואז מגיע היום. היום ה-"מיוחל". היום שאת יוצאת מהאמבטיה, כורכת סביבך את המגבת ו…וואוו!!! היא נכרכת במלואה. נשבעת שהתרגשתי. עמדתי עם המגבת 20 דקות רק כדי להתענג על הרגע.
מן הסתם, אין לי תמונה רלוונטית 🙂
מבחן חיכוך הירכיים
כל אישה שמנה תגיד לכן, שאחד הדברים היותר מטרידים ברמה הטכנית כהיותה שמנה, זה החיכוך המעצבן בין הירכיים. כשאת חולמת להיות רזה, את רואה סביבך רק את הרזות. בדיוק כמו שכאשר רוצים להכנס להריון את רואה פתאום מלא הריוניות סביבך. ואת רואה מלא רגליים עם רווח ביניהן. כן, כן!!! רווח של ממש !!! ואצלך…כשאת הולכת עם מכנסיים, תמיד יש את החיכוך המעצבן שאגב גם גורם לבד באזור הירכיים הפנימיות- להשחק. ואם את חובבת שמלות, אין סיכוי שתוכלי ללכת איתן, כיוון שהירכיים נצמדות זו לזו ונדבקות עקב החום, הלחות והזיעה. (כמובן מדברת מזווית ראיה של מישהי שלא הכירה את הפתרונות). ואז מגיע היום! את לובשת את הג'ינס החדש, מסתכלת בראי ו…לא מאמינה למראה עינייך. יש רווח !!! ישששש!!!! עמדתי מול הראי בכל פוזה אפשרית כדי לראות את זה מכל זווית. הלכתי בתוך הבית כמה סיבובים כדי להאמין שאין יותר את החיכוך המעצבן הזה. אשרי המאמין!
מבחן צילום תמונות גוף
אוקיי, הגיע הזמן. הגיע הזמן להפסיק עם תמונות הראשים החתוכים ולהתחיל להראות לעולם שבחוץ (כן, חושבים כל הזמן על מה יגידו אחרים) את התוצאות המדהימות ואיך אני נראית היום. לא מיליון תמונות ועדיין מרגישה שמנה בראש, אבל היי, פייסבוק שם בזמן ובמקום הנכון. שמנות יודעות לזהות שמנות, אם בפייסבוק שלהן אין תמונות גוף כלל (לרוב, לא תמיד). וכיוון שרזיתי, הסכמתי להצטלם תמונות גוף כאשר הידיים מסתירות את צדי הגוף שלי (כן, עדיין הייתי בטוחה שאני יותר שמנה ממה שהייתי בפועל). 
מבחן הבגדים ענקיים עלי
הזמן חולף וחולף, ופתאום הבגדים פשוט נופלים ממך. חולצות שרוול רגילות הופכות לטוניקות "סטרפלס" מאולתרות ואם יורשה לי, מזעזעות (ראו בתמונה), כל מכנסי הגומי נופלים (שזה בדיוק מה שאני לובשת בתמונה מתחת ל"טוניקה") ומגיע הזמן לרכישת מלתחה חדשה שכוללת מכנסיים עם כפתורים ורוכסנים וחולצות מכל הסוגים.
מבחן רכישת בגדים בחנויות "רגילות"
כפי שכתבתי בפוסט "אז מה הייתי קודם בכלל", גם לאחר שרזיתי המשכתי לרוב לקנות בחנויות המציעות מידות גדולות, בעיקר בג'אמפ, עונות וגולברי. פעם אחת, הלכתי לקניון והחלטתי שאני נכנסת לחנות של "כוסיות". החנויות הללו מאמינות שנשים שלובשות מידה 38 הן בגג של הגג והמידה הבלתי מובנת, שהיא 0, מככבת על רוב התוויות. קניתי פריטים יפים, אך בכל הקשור לסטיילינג וטרנדים, לא היה שם, לא ידעתי מה מתאים לי יותר ומה פחות, מה משתלב עם מה…פשוט התלבשתי…נחמד. ובמקרים מסויימים אפילו נחמד מאד.
לעושות הכושר- מבחן השרירים והעצמות החדשים
יום אחד אני מסתכלת בראי וקולטת שהכתפיים שלי ישרות. שבינן לבין הצוואר יש זווית ישרה. המממ…חשבתי לעצמי. זה נראה מוזר… אני לא רגילה לכתפיים כאלה "על עצמי". עושה זומבה, מתאמנת במכון, ולאחר מספר חודשים מתחילה להרגיש שרירים בבטן שזזים שקודם לא הייתי מודעת לקיומם.
נשמע מפתה ?!
אז זהו שלא. ואסביר מדוע. האם נראה לכן הגיוני, שהאושר העילאי והנשגב אליו אישה צריכה לחתור הוא שמגבת תעטוף אותה ולרווח בין הירכיים ? שבלי כל זה, היא תהיה פחות מאושרת, היא לא תאהב את עצמה, היא תחיה בשנאה עצמית ובידיעה שרק אם תרזה, תגיע מנוחה אל הנחלה ? אני אבהיר, כי איני מעודדת השמנה וזו אינה המטרה ואינו המסר של הפוסט הזה. וכל אישה שברצונה לרזות, לבריאות ובהצלחה. אני רק אומרת, בנות, אל תתנו לרזון להיות הדבר המשמעותי ביותר בחייכם, אשר הוא המכריע בין אושר לדכאון. בין עצב לבין שמחה. בין גאווה לבושה. כי אתן כל כך הרבה מעבר. שמנות, מלאות, רזות…אתן מהממות בדיוק כפי שאתן. חופשיות ומשוחררות. רוצו והגשימו את חלומותיכן האמיתיים והמשמעותיים: הגשמה עצמית, תיהנו עם המשפחות, תבלו, אימרו תודה על כל יום נפלא, וגם תאכלו באהבה! כן, תאכלו. כי רזון הוא לא מטרה בחיים ואתן לא חייבות להיות רזות על מנת להיות מאושרות. סמכו עלי,
אחת שיודעת 🙂
אוהבת אתכן,
ניצן
רוצות לראות לוקים מהממים שלי להשראה?
להצטרפות לקהילת הפלוסיות לחצי כאן
