עמוד הבית » דימוי גוף ואופנה » המכתב שלא נכתב- יומנה של שמנה

המכתב שלא נכתב- יומנה של שמנה

היי פלוסיות אהובות,

בימים האחרונים אני קוראת בקבוצות השונות בפייסבוק, על נשים שחוות בחיי היום יום תסכולים רבים וקשים עקב המשקל שלהם. אנשים סביבם, בין אם המשפחה, החברים או בעבודה, לא מודעים למשמעות של הבטחון העצמי של נשים שמנות, שבחלק ניכר מהמקרים הוא נמוך וכל "יציאה" הכי קטנה, צובטת להן בלב או דוקרת בבטן. לחלופין, קיימים אלו שיש להם מודעות מוחלטת לכך שהם פוגעים בכם, אולם זה כנראה משרת את המטרה שלהם באופן כך או אחר. זה ממש לא מזיז להם מה קורה בצד השני. אז באתי היום, קצת לשתף ולקלף עוד קליפה ממני, על מנת לעזור לכן ולעולם כולו להבין מה מתרחש בתוכנו בסיטואציות מסוג זה. והיום, אתייחס לשתיים שאני מכנה אותן המכשפה מהמזרח והמכשפה מהמערב.

נעים להכיר (או שלא?)

אז עדיין על מנת לא לחשוף את זהותן נקרא להן ר' ו- נ', אותן הכרתי במסגרת עבודה. כאשר התחלתי לעבוד שם, אחד הדברים הראשונים שבחנתי זה מי שמנה שם יותר ממני. ועוד הייתי אחרי דיאטה קטלנית. הפחד מלהיות ה-"שמנה", רדף אותי. במיוחד לאור הדיאטה שעשיתי והגעתי ל "השגים מרשימים" במונחים של המרדף אחר הרזון. אני בכוונה מקשרת את הנושא גם לאופנה, כי כאשר רובן לובשות ג'ינסים עם קרעים, עקבים, סקיני ושמלות ואת מגיעה במכנס שחור וגופיה, בלי טיפת חוש טעם, באופן קבוע ואין לך כמעט אופציות לקנות בגדים אופנתיים (אופנתיים באמת!) כמו כולן- זה מוריד מהבטחון ובאופן אוטומטי את מרגישה קצת שונה. אז בהתחלה עוד היו לי כמה בגדים לא רעים במלתחה, בואו, כאשר רזיתי, קניתי לי מספר פריטים חמודים ונראיתי נחמד. אולם ככל שעליתי במשקל מספר הפריטים בארון פחת ופחת. אגלה לכן סוד שרובכן ודאי יודעות: הרבה יותר קל להיטפל לשמנה שלא כ"כ יודעת להתלבש, מאשר ל"כוסית" על שהולכת כאילו העולם שייך לאבא שלה. אז קצת ענייני צרות עין וקנאה וקצת ענייני עבודה, נ' ו- ר' החליטו שאני המטרה, תרתי משמע. ובכל הזדמנות שניתן לירות, יורים, ומכל הלב.

למה זה מוביל מבחינת דימוי גוף ?

צמד המכשפות, ידעו היטב שהן פוגעות. ידעו היטב שקשה לי עם זה. ידעו היטב לגרור אחרים. אבל היי, מה לא עושים בשביל קצת צחוקים על בן אדם ? אולי מה שהן לא הבינו, זה שכאשר דימוי הגוף שלך ירוד ואת מרגישה לא יפה ואין לך מה ללבוש, הבטחון העצמי די יורד. ואז, את מתחילה מנקודה נמוכה גם כך. הן אולי גם לא ידעו, אבל הפעולות שלהן רק גרמו לי לאכול יותר ויותר, להשמין ולהרגיש רע עם עצמי. עוד בדיחה פה, עוד יציאה שם, למי אכפת בעצם ? אז זהו, שלי.

פגיעה שאין לתאר

ניסיתי ליישר הדורים בכבוד. פעם אחר פעם. אולם עם מכשפות זה לא עובד. זה טבוע בהן. מישהו חייב להיות השעיר לעזאזל ונתפסתי כחלשה וחסרת בטחון. אני הרגשתי בגן ילדים, אבל ילדים יודעים לפגוע הכי חזק כשאפשר. בכיתי ובכיתי שוב ושוב. בכיתי בפניהן ומאחוריהן. אבל מכשפות ניזונות מבכי וחולשה, וזה מעצים אותן עוד יותר. וזה מה שקרה. ועם הכוח שהן צברו וצברו היה פשוט מאד להפוך אותי לשעירה לעזאזל בפני עוד אנשים. כי היי! מה יותר מצחיק מקייטנת מכשפות שמנסות להכשיר אחרים להיות בצלמן.

אני חייבת לציין, שניסיתי לשמור על כבוד וערכים באופן בוגר וגבוה כיוון שהיה מדובר במסגרת עבודה. רוב הסיכויים שאם הייתי חווה ברחוב דבר כזה, זה היה מסתיים אחרת מבחינתי והייתי מרשה לעצמי להתבטא או לנהוג אחרת. אולם כך או כך, הייתי נפגעת. כי כזו הייתי. לא עוד. אבל תכף נגיע לחלק הזה 🙂

נפגעת–> מתוסכלת–> בוכה–> נפגעת–> אוכלת–> בטחון ממשיך לרדת

איך שגלגל מסתובב לו

לא אפרט יותר מדי, מפאת מעט הכבוד שנותר לי למכשפה מן המזרח. אולם משהו קרה והוציא אותה מחיי לתקופה ארוכה מאד. התחלתי להשתקם נפשית ובחרתי להרים את עצמי למעלה לאט לאט. זה היה מאד מאד לא פשוט. והתחושה היא שכולם יודעים אבל אף אחד מסביב לא עושה משהו וזה גם לא כ"כ אכפת לאף אחד.

המהפך שלי

ביום הראשון שהגעתי לעבודה באופן שונה מן הרגיל, הרגשתי על ענן. זה לא היה בגלל שמישהו אמר משהו או לא. הרגשתי יפה, הרגשתי שאני נראית מעולה ופה התחלתי להרגיש שלא משנה מאיזה כיוון היא מגיעה על שושנת הרוחות, אף מכשפה לא תפגע בי יותר. ברגע שקבלתי החלטה, הכל הלך די מהר. שיניתי גישה, אף אחד לא פגע בי יותר. זה לא אומר שהיא לא ניסתה- אבל זה כל כך לא הזיז לי. כי הבטחון שלי חזר לעצמו, כמו שהיה לפני הכרותי עימן. ושוב, כן, אני מקשרת זאת לאופנה. כי להיות שמנה ולהתלבש יפה וטרנדי זה ממש לא מובן מאליו ומהרגע שכך את רואה את עצמך בראי, הרבה יותר קל להתחיל בתהליך של לאהוב את הגוף שלך. אהבת הגוף שלך, ללכת זקוף, הכח שמצטבר ועולה.

מה אני רוצה לומר להן היום ?

ר' ו- נ': האמת, אין לי שום רצון להתייפייף. אז- אתן דוחות אותי ברמות, מכשפות שלא ברא השטן, מאחלת לכן שתחוו פעם חוויות קשות כאלה ואולי כך תבינו מה זה. אני כבר לא במקום של לתפוס את מקום ה- "בוגרת" וה- "גדולה". ממש לא. ותודה לאל אני רחוקה משתיכן. מה שעשיתן לי מזעזע, תוך כדי ניצול נקודות החולשה שלי. ולכל הנגררים- אתם עלובים לא פחות. מקווה שבפעם הבאה, תחשבו פעמיים לפני שאתם סתם עושים ואומרים דברים בשביל להיות "מקובלים". (גן ילדים כבר אמרנו?). והמון המון תודה, למעטים שידעו להגן עליי כי לי היה קשה. חלק ניכר מ- "חזרתי לחיים" טמון בסביבה תומכת.

 

אז אסכם ואומר כך, לזו שנפגעת מאמא על בסיס יומי, מהקולגות בעבודה, מהמשפחה בארוחת ששי, או השד יודע ממי: קחו את עצמכן בידיים כי זה אפשרי. אתן צריכות להבין שמי שיורה עליכן ושולח אליכן אנרגיות שליליות- אל תהיו לידו. ויכול להיות שזה יהיה לא פשוט- אבל זה לא מגיע לכן. גם אם מתלווה לזה מחיר. אני תמיד בעד לנסות ולשוחח קודם, להסביר את התחושות ומה טאבו מבחינת כל אחת, אולם אם זה לא עוזר- תודה ושלום.

אם אתן רוצות לדעת עוד קצת על איך הכל התחיל, לחצו על הלינק.

שלכן, עם המון אהבה

ניצן

רוצות לראות לוקים מהממים שלי להשראה?

עקבו אחרי גם באינסטגרם

להצטרפות לקהילת הפלוסיות לחצי כאן

אודות ניצן אברמוביץ'

באותו הנושא...

אז מה הייתי קודם בכלל?

היי בננות,   הבטחתי לכן שבוע שעבר, שהשבוע אכתוב לכן קצת על הלפני. כי רובכן …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *